מאת: שַאנְגְפָּה רינפוצ'ה

לאחר שהגיע להארה, לימד הבודהה שַקְיַיאמוּנִי הן בפומבי והן ליחידים 84 אלף סלי לימודים (דהרמה), עד לפְּרִינִירְוַונָה שלו.

הדרשה הראשונה שלו היתה דְהַרְמַצַ'אקְרָה פֶּרוָוטָאנג או "ארבע האמיתות האצילות והדרך המתומנת האצילה", שהן הבסיס לכל התפתחות רוחנית. לימוד ראשון זה ניתן לאנשים הפשוטים ומשך את הקהל הגדול ביותר.

הדרשה השנייה היתה הלימוד נטול-המאפיינים, שהדגיש יותר את הריקות. לימוד זה ניתן לבודהיסטוות.

הדרשה השלישית היתה לימוד מפותח יותר, שניתן לבודהיסטוות בעלי אינטליגנציה גבוהה יותר, המסוגלים להבין את האמת המוחלטת.

הוַוגְ'רַיַאנָה (דרך היהלום) עוסקת באמת המוחלטת. נדרשות לנו איכויות מסוימות כדי להקשיב ללימודי הווג'ריאנה, ולמורה נדרשות איכויות מסוימות כדי להעביר לימודי וג'ריאנה. בשילוב איכויות אלו ניתן להתקדם בדרך, להבין את טבעה המוחלט של האמת, ולהגיע להארה במהירות.

לימודיו של בודהה שקייאמוני כוללים סוּטרות וטנטרות. הסוטרות הן ללימוד כללי בדרך של התקדמות הדרגתית בנושאים כמו מוסר, אהבה וחמלה. הטנטרה מתפתחת בתוך התוצאה, כלומר: בשיטת תרגול הווג'ריאנה אנו אמורים להשלים קודם את כל התרגולים הבסיסיים, ואחר-כך לתרגל בשיטת הווג'ריאנה, בהתייחסנו לסביבה כ"ארץ טהורה", וליצורים שבה – כאל בודהות או בודהיסטוות.

התוצאה הסופית שאנו מפתחים היא השקפה אופטימית מאוד של התבוננות באיכויות היצורים והסביבה ופיתוחן בתוכנו.

בעוד אחרים מתבוננים בצדדים החיוביים והשליליים, כלומר – בפגמים שבסמסרה וביחידים, ונוטשים את השליליים, מתבונן מתַרגֵל הווג'ריאנה באיכויות החיוביות ומפתחן בתוכו בהתאם.
אף כי עדיין נבחין באחרים ברגשות מטרידים ככעס, שנאה, קנאה, תאווה ובורות – נזהה אותן לאמיתו של דבר כחוכמה.

המרתו של רגש מטריד מסוים מתבטא כסוג מסוים של חוכמה. חמש החוכמות הן המרתם של חמשת הרגשות המטרידים. כשאינו מזוהה, יוצר הרגש המטריד מבוכה וסבל. אם אנו מסוגלים לזהות את טבעו, כי אז זו חוכמה. הרגשות המטרידים, מקורם בתודעתנו. טבעם יכול להתגשם כדהרמקאיה. הרגש המטריד עצמו יכול להתגשם כסַמְבּוֹגַקַאיָה ונִירְמַנַקַאיָה.

אנשים רבים תוהים אם הווג'ריאנה היא בודהיזם או הינדואיזם. נראה שסביר לחשוב שבודהיזם הווג'ריאנה הושפע מההינדואיזם, כיוון שהם נראים דומים. לפני הבודהיזם רווח בהודו ההינדואיזם. ההינדואיזם היה דתם של בני המעמד העליון, שנקראו ברהמינים, בעלי האינטליגנציה הגבוהה ביותר.

הם לא יכלו לקבל את לימודיו של הבודהה, מכיוון שהיו בעלי אינטליגנציה והשכלה גבוהה, והיתה להם פילוסופיה משלהם.

כדי להכניע אותם, הציג בודהה את הווג'ריאנה. החזות של הווג'ריאנה דומה להינדואיזם, אך לכל היבט יש משמעות. כדי שיוכלו להבין את האמת, אימץ בודהה מסורות מסוימות מדת ההינדו והדריך אותם אל הדרך הנכונה. לדוגמה: פוג'ת האש היתה בעצם פולחן הינדי. למעשה, כל הפולחנים אומצו מטקסי ההינדו – מלבד הפילוסופיה והמדיטציה. צריך היה לאמץ פולחנים אלו כדי להתאימם לאנשים ולסביבה.

ההינדים עורכים את פּוּגָ'ת האש כדי לרצות את האלים, ואף מקריבים בעלי-חיים באש. בודהה החליף כל תוכן בפוג'ה כסמל לרגש המטריד שלנו עצמנו, כמו השנאה למשל. האש, אם כן, מסמלת את החוכמה השורפת ומתגברת על הרגשות המטרידים, כך שנוכל להבין את טבע התודעה.

למעשה הבודהיזם גמיש מאוד. ניתן לראות דוגמאות לכך בטיבט, סין, יפן וכו'.

בטיבט יוצרים את דמותו של בודהה בהתאם לחזות המקומית, ואף הנוף ברקע הוא טיבטי. בסין הבודהה והנוף נראים סיניים, וכך גם ביפן. אין כל פסול בכך. במקום להשתמש במודל אחד לכל התרבויות, מסתגל הבודהיזם בהתאם.

האם אכן לימד הבודהה את לימודי הווג'ריאנה – או שמא הם הונהגו על-ידי אנשים או נזירים אחרים? תפיסות וספקות מעין אלו עדיין קיימים אצל אנשים מסוימים. אין להאשים אותם, מאחר שבודהה הציג את לימודיו שלוש פעמים.

הלימוד הראשון זכה לתפוצה רחבה, והוא מוּכַּר ושמור עד היום. המַהַיַאנָה (הדרך הגדולה) נמסרה לאלו שיכלו להפוך לבודהיסטוות, כלומר יחידים נבחרים. יש החושבים כי המהיאנה לא נמסרה על-ידי הבודהה בגלל רמות ההבנה השונות. בין תלמידי המהיאנה היו כמה בעלי איכויות מיוחדות, ואותם לימד הבודהה וג'ריאנה.

בטיבט קיימים 102 טקסטים של "קאנג'יוּר": 40 על סוטרות, ו-62 על מהיאנה; ולמעלה ממחציתם על הווג'ריאנה, אשר ניתנו ישירות על-ידי הבודהה. כולם כתובים בסנסקריט. הווג'ריאנה היא תרגול ליחיד, ולכן אינה מתאימה לכולם. רצף שושלת הלימוד אינו קיים עוד בהודו, וניתן למוצאו רק בטיבט.

לימודי הטנטרה מתארים היבטי בודהה רבים – שלווים, חצי-זועמים וזועמים, יחידים או באיחוד. לכל היבט בהופעתם של הסוגים הרבים השונים שראיתם יש משמעות סמלית. לכן אין הווג'ריאנה מובנת ומתורגלת בנקל.

להיבטי הבודהה בתרגולי הווג'ריאנה יש מאות ואלפי הופעות בגלל רמותיהם השונות של הרגשות המטרידים של כל פרט. כדי להכניע רגש מטריד מסויים, יש צורך בהיבט בודהה מסויים. היבטי הבודהה אינם נתפסים כאלים, אלא כסמבוגקאיה של הבודהה. מנקודת המבט המוחלטת כל היבטי הבודהה הם בדיוק כמרחב: ואין ולו היבט בודהה אחד!

אף שהתוצאה הסופית היא אחת – הארה, ההבדל בין סוטרה לטנטרה הוא בשיטת התרגול. לווג'ריאנה יש יותר שיטות תרגול – מאות ואלפי היבטי בודהה שונים לכיבוש אינספור שילובי הרגשות המטרידים באמצעות מדיטציות, שינון מנטרות והדמיות. ההדמיות משמשות לטיהור הגוף; שינון המנטרות – לטיהור הדיבור; ומדיטציות על המהות המוחלטת של היבט הבודהה – לטיהור התודעה. במהלך ישיבת מדיטציה אחת מעורב הגוף כולו, וזוהי שיטה עמוקה ביותר. אם תגיש כמנחה פלח פרי אחד בכנות, תוכל לצבור זכות גדולה. בהדמיה ניתן ליצור אינסוף מנחות – למשל, מָאנדָלָה ואינסוף יקומים – ולהגישם לבודהות האינסופיים. כמות הזכות הנצברת היא עצומה ורבה מספור.

שיטות הווג'ריאנה עמוקות מאוד, וניתן לצבור בהן יותר זכות וחוכמה מבשיטות אחרות.

אחת התכונות של וג'ריאנה היא היותה נטולת מאמץ. בגישות אחרות נדרש מאמץ רב להגיע להארה, כגון תרגול מבודד והתפתחות הדרגתית לאורך עידנים של קשיים – בעוד שהווג'ריאנה נטולת-מאמץ ומתפתחת בתודעה.

הבודהה אומר, כי התודעה היא החשובה ביותר. היא מפעילה את הכול.

דרושות שלוש איכויות כדי ללמוד ולתרגל לימודים עמוקים אלה: על התלמיד להיות אינטליגנטי, על המורה להיות מואר ומיומן, ועל הלימודים להיות מוצגים לכל רמת תפיסה של התלמיד.
אחרים יכולים ללמד בהתאם לידע שלהם – בין אם מתאים הוא אם לאו. הבודהה מלמד בהתאם לרמתנו וצרכינו – ולא בהתאם לידיעתו. זוהי איכות מיוחדת ללימודי הבודהה. בהיותנו לא מוארים, יש לנו דרכים שונות להסביר, ושיטות שונות לתרגל את הדהרמה; לא רק בהתבסס על ספר אחד – אלא על אלפים רבים של כרכים של טקסטים. עלינו ללמוד ולחפש מורה שיעזור. עלינו לבחור לימוד אחד וליישמו בעצמנו כדי להתעורר