העוצמה הטמונה בַקשר עם המורה ותפקידו של המורה בחיי התלמיד, מקבלים משמעות שונה בהתאם לדרכי התרגול השונות. ב"הינייאנה" המורה מהווה חבר מנוסה לדרך. ב"דרך הגדולה" המורה מהווה דוגמה ומדריך בדרך. ב"דרך היהלום", מורה או "לאמה" מהווה את התגלמות הדרך והמטרה, אותם שואף התלמיד לממש בעצמו.
מורה רוחני מחזיק באיכויות אנושיות מיוחדות, אותן התלמידים מעוניינים לפתח. הוא חבר רוחני, "בודהיסטווה" אשר מעניק את הלימודים והנחיות המדיטציה. המורה אינו מחויב להיות נזיר, הדבר החשוב ביותר הינו שהמורה נותן דוגמה טובה בכל דבר שעושה. דוגמה טובה זו אינה צריכה להיות מוגבלת רק לבודהיזם, עדיף שתחול גם על נושאים אחרים, כגון חריצות, הגנה על זכויות הנשים, פתיחות וכנות לגבי השקפה פוליטית ועזרה לעניים ולחולים.
בכל תקופה ותקופה היו אנשים אשר התחזו למורים רוחניים. מסיבה זו חשוב לפתח גישה ביקורתית כלפי כל מי ששם עצמו בעמדת סמכות והשפעה על תודעתם של אנשים. יש לבדוק את המורים, על מורה בודהיסטי אמיתי לעבוד ברצינות לטובת כולם ולעולם לא לפגום באמון תלמידיו.
בראש ובראשונה, על המורים להיות בעלי חמלה, לאהוב אנשים, להישאר בשליטה על מזגם ולהיות מאושרים. עליהם לחיות על פי העקרונות שהם עצמם מלמדים, כלומר עליהם להיות כאלו אשר מימשו את חכמת הבודהיזם באמצעות מדיטציה. מורה אותנטי הינו סבלני, ולעולם לא מתכעס על תלמידיו, הוא או היא כנים, ולעולם לא מסתירים מעצמם את טעויותיהם.