ראיון עם הלאמות אולה והאנה נידהל
מדיטציה היא עבודה ממוקדת עם ה תודעה. התודעה עצמה היא הבסיס לחוויות הנוכחיות שלנו ולהארה. משמעות ה הארה היא הכרה בטבעה האמיתי של ה תודעה – בניגוד לחיי היומיום. עבודה עם ה תודעה היא אפוא שימוש בשיטות משוכללות להסרת הצעיפים המערפלים את תודעתנו.
מנקודת מבט בודהיסטית ריטריטים הם תקופת מדיטציה אינטנסיבית (ימים, שבועות או שנים) במקום שקט ומרוחק: אנחנו פורשים במודע מכל פעילות חיצונית מסיחה כדי להתמקד פנימה, כשאנו מרוכזים ככל האפשר. זו פעילות חדשה עבור תודעתנו, ובמיוחד בהתחלה אין היא קלה. לכן סדר יום מוגדר במקום מוגן ומבורך בשילוב תמיכה טובה מאדם מנוסה במדיטציה ועבודה עם ה תודעה וייעוץ מהמורה – כל אלה יעילים מאוד בכדי להשיג את המטרה הרצויה: שמחה ושפע, המבטאים עצמם כחמלה וחוכמה.
כפי שאמר לכם הגיאלווה קרמאפה ה-16, רנג'ונג ריגפה דורג'ה, וכפי שאתם נוהגים להזכיר, הפעילות למען ה בודהיזם תניב תוצאות הדומות לאלו המגיעות מריטריטים ארוכים ואינטנסיביים. לפיכך הפנמת ההשקפה הבודהיסטית, השתתפות בקורסי מדיטציה ושימוש בשיטות בחיי היומיום הם הדבר המרכזי בחייהם של מתרגלים רבים.
בהתחשב בכך, עד כמה חשובים הריטריטים?
כל עבודה עם התודעה יכולה להוביל לחוויית השמחה והחופש הטבועים בה ולתפקוד נטול פחד עם הגוף, הדיבור וה תודעה לטובת כולם. מטרה זו תקפה במיוחד בריטריטים, כיוון שהם מייצרים מודעות – הבסיס לחיים ממוקדים. בהפחתת הסחות דעת אחרות ייטיבו רוב האנשים להתבונן במצבי תודעתם. כך נוכל להעניק פחות תשומת לב לתופעות חולפות וללמוד להמירן. באופן כללי יעילים ריטריטים לאנשים בוגרים המעוניינים להעמיק. עם זאת עלולים ריטריטים להוות מקלט מסוכן לאנשים מופנמים, המנסים להתחמק מאתגרי החיים.
פעם הסביר קאלו רינפוצ'ה את ה מדיטציה כך: עבודה עם ה תודעה היא כמו איפור. אם האדם שאתה מאפר רוקד, אתה עלול למרוח שפתון על אפו, וחומר שחור על אוזניו; אבל אם הוא יושב בשקט, תוכל לאפרו כרצונך.
בריטריט על ה תודעה להישאר גמישה. אל אדם לאבד את המרחק הפנימי או ההשקפה הכוללת. אם מופיעות הפרעות בלוח הזמנים המתוכנן, ניטיב לחפות עליהן אם נחזיק בהשקפה העילאית. אם ה תודעה שבה וחוזרת לרעננות שברגע ההווה, ואם אנו מבינים את לימודי הבודהה על סיבה ותוצאה, נהיה בבית בכל מצב. לכן נקבעות התוצאות על-ידי שאיפותינו האמיתיות. ניתן לשבת במערה ולחלום על קסמי העיר או להסתובב בסופרמרקט – ותוך כדי כך להכיר בתודעתנו כי הכול עניין של גישה ובגרות.
מה החשיבות של ריטריטים בעולמנו המודרני?
כיום על הריטריטים להיות אחד משלושת עמודי התווך של ההכרה: השקפה, מדיטציה ופעולה. בהתחשב בחינוך המקיף שרכשנו ובכוח החשיבה המופשטת והביקורתית שלנו, נוכל כיום ללחוץ על כל אחד מכפתורי הארה אלו בהתאם למצב הנתון, ביודענו מתי לעבור מחיי יומיום לריטריטים; אולם ראשית דרושה לנו הבנה נכונה של הנושא. יש שוני בסיסי באמצעים ובהשקפות בין הרמות השונות של לימודי ה בודהה: – הדרך הקטנה, הדרך הגדולה ודרך היהלום – כמו גם במטרות שאליהן שואפים להגיע. ריטריט אפשרי רק לאחר שבחרנו והבהרנו לעצמנו את רמת התרגול שלנו. אז נשתמש במדיטציות, המתאימות לבית-ספרנו, להנחיות ולמטרה בהקשר המתאים של ידע ופעילות. עם חזרתנו לחיי היומיום, בין תרגולי המדיטציה, יש להמשיך באותה גישה ולהתאמן בפעילות בעלת המשמעות המוחלטת, והמשוב מאחרים משמש לנו מורה נאמן. על-ידי השימוש במה שהושג במהלך הריטריט והשקעת שפע הרשמים הטובים באחרים אנו מזככים את מה שביכולתנו להציע לעולם.
ברמת דרך היהלום חיוני, שרמת הניסיון של האדם תישאר משמעותית עבורו, ושהדרך והמטרה יהיו משכנעות. המעבר בין חיי היומיום ובין ריטריטים מונע מאנשים בעלי קשיים נפשיים, החסרים מפגשים שמחים או שאינם יכולים לחוות אושר במדיטציות שלהם, מלהפוך נוקשים, מוזרים או צרי מוח. בעולם המערבי של ימינו גמישות – משמעה שילוב ההיבטים המותנים והמוחלטים של הלימודים באמצעות ההשקפה הטהורה וכמויות עצומות של הומור טוב. כשאנשים מתחבאים מהחיים ותפקודם השוטף יורד, סימן ברור הוא להתפתחות לא נכונה. כתוצאה ממדיטציה חסרת שמחה נעשים אנשים למטיפי מוסר, וכך גורמים נזק עצום לקיום הנוכחי והעתידי. כשהוא מבוצע כראוי, מביא עמו התרגול הבודהיסטי חופש רב לתודעה: הוא משחרר את השמחה והכוח לפעול ללא מאמץ יותר מתמיד.
מהם ההבדלים החשובים ביותר בין ריטריטים קבוצתיים, ימי תרגול אישיים וריטריטים פתוחים או סגורים?
ראשית נדבר על הריטריטים וימי התרגול האישיים. סוגים שונים של ריטריטים מובדלים אלה מאלה באינטנסיביות התרגול ובמסגרות שלהם. ההבדל המשמעותי ביותר בין ימי תרגול וריטריטים הוא רמת הקשר בין האנשים במהלך פרק הזמן הזה: קיום קשר עין, אכילה יחד או ניהול שיחות. בעוד שבמהלך ימי תרגול ניתן לעשות את כל אלו, יש להימנע ככל האפשר בריטירטים פתוחים מהסחות דעת; ובריטריטים סגורים אין ליצור כל קשר עם אחרים: עלינו לבודד עצמנו מהעולם החיצוני ולחוות את עצמנו כמבצר. זהו ניגוד גמור לימי התרגול, בהם חשוב מאוד לחלוק בברכה של המדיטציות ובחברות עם אחרים. כפי שציינתי קודם, לפני שמתחילים ריטריט או כמה ימי תרגול, יש להחליט כיצד לתרגל, איזה סוג של תרגול, אילו מדיטציות לעשות, מה מסגרת הזמן היעילה (כמה מדיטציות ליום), מה לעשות בהפסקות ומה רמת הפתיחות לעולם. מטרת התרגול הזה אינה סבל, והכרחי לא להיות יותר מדי נוקשים, שאפתנים או עסוקים בהענשה עצמית. באתה מידה יש לנצל את היום באופן משמעותי ולבצע את מה שהוחלט.
היבט חשוב לגבי ריטריטים קבוצתיים הוא פיתוח רמה של שיתוף חוויות על-אישיות והרגשת הקשר עם האחרים. מטבעם מספקים ריטריטים קבוצתיים הזדמנות ליצור קארמה חיובית וחברויות, שמעצימות את הבגרות של כל אחד ומשפרות את שיתוף הפעולה במרכזים. באמצעות המדיטציות קל יותר להגיב בחופשיות לאחרים, לחוות את ההזדמנויות של עבודה בקבוצה ולהבין זה את זה. החוויות המשותפות נעשות חשובות יותר מהעליות והמורדות של כל אחד. ברכילות, טריפים משעשעים, קנאה וכו' עוסקים רק כשהם באמת מפריעים לקבוצה.
יעד עיקרי בריטריטים הקבוצתיים הוא להלאות את הפרט מהטריפים האישיים שלו ולגלות יחד את עושר המרחב. רצוי להמשיך ולעבוד אחר כך, כדי שהחוויה תימשך. שיתוף בהשראה ונתינה חופשיות יוצרים שפע של רשמים חיוביים והתפתחות.
השקפה משותפת מאחדת אנשים למשפחה; ומאחר שתרגולי דרך היהלום מערבים גוף, דיבור ותודעה, מתפתחים סגנונות תקשורת ייחודיים ומיוחדים, המתעלים מעבר לגבולות בין המדינות. עד כה צנחו למעלה מ-1,500 מתלמידיי צניחות טאנדם, ורוב אלו, שדם – ולא קרח – זורם בעורקיהם, ושאינם מתעקשים להיות חסרי שמחה, נהנים מריגוש זה.
איך נדע אם תודעתנו יציבה דייה בשביל ריטריט, ולכמה ימים או שבועות?
המניע צריך להיות החיפוש אחר החוכמה להיטיב עם אחרים. נחוצה כאן השאיפה להגיע למודעות – ולא הדחף להימנע מקשיים. ריטריט נועד להשיג, להעמיק או לחגוג הישג מסוים, וכל מי שנכנס אליו אמור להיות יציב נפשית ובעל שפע רגשי. רק אחרי שנסלק את השלדים מארוננו, ניתן יהיה ליהנות לגמרי מהריטריט ולמוסס צעיפים נפשיים נוספים. אם אדם נמצא בבלגאן רגשי או מעשי, כדאי שייפגש עם פסיכולוג ויימנע מריטריט – אלא אם כן יש לו ניסיון קודם עשיר, והוא מרגיש שהוא מסוגל לעבור דרך סבך מסוים. במקרה כזה על אותו אדם להישאר בקשר עם מורים, שבהם הוא בוטח.
הניסיון לברוח ממשהו, כשנמצאים לבד או בריטריט, מפחית בדרך כלל את היכולת להתגבר בסופו של דבר על המצב. מי שמתבודד כדי להימנע מבעיות אישיות נתקל לעתים קרובות, ב"שובו הביתה", בבעיות גדולות יותר. לא קל להתנער מקארמות פעילות, וכל מה שלא נפתר ממשיך לחזור בתחפושות חדשות. זה נכון במיוחד לגבי חסרי אומץ, בגרות או הערכה בריאה של מיניותם וגופם. נטיות כאלו מופיעות בבירור במהלך לימודים ארוכים מאוד, כמו הריטריטים הקבוצתיים המסורתיים של התנזרות בת שלוש שנים.
מי שבהה במרחב בעייפות כשנכנס לרטריטים לא יצא מהם כאריה שואג. בריטריטים כאלה רוכשים ניסיון במדיטציות ולומדים את מיומנויות הטקסים הבודהיסטיים הטיבטיים; אך עלולים להמשיך להחזיק בנטיות המקוריות, ונדמה כי שינויים גדולים באישיות הם בגדר יוצא מהכלל.
בכל שלב בדרך היהלום יש חשיבות עליונה לבגרות התלמידים, כשרונות מוריהם ואיכות הקשר ביניהם. ללקוחות פחות יציבים לא מומלץ למדוט בפרישות או למדוט על צורות בודהה מגינות או באיחוד, במקום זה עליהם להשתמש במנטרות מעודנות ולהתחזק בחברה נעימה.
עבור מתחילים בעלי נסיון חיים ויציבות, הנהנים מאורח החיים החילוני העשיר של החותם הכביר, יהוו חוש ההומור המתפתח; החמלה לאחרים; החיפוש אחר כיבוש אתגרים; והכרה גדלה בלימודים המוחלטים בחיים ובמדיטציה – את המדריך היומי שלהם. רק לאנשים, המנוסים כבר בריטריטים ומכירים את תודעתם היטב, מומלץ להשתתף בריטריטים ארוכים יותר מבלי להיוועץ במוריהם לפני כן. כיום אין בעיה להפעיל את שדה הכוח של המורה באמצעות דואר אלקטרוני או הודעה כתובה, לפני שנעלמים לזמן-מה.
הסחות דעת אינן נמנעות בחיי היומיום. ההתבודדות מגבילה אותן, ומספקת את המרחב להתמקדות בהישגים או להבהרת נושאים בקליטה מינימלית של תכנים חיצוניים בלתי רצויים. ריטריטים מהווים גם תהליך למידה הדרגתי: בהתחלה אנו מתבוננים בתחושותינו לבדנו במשך יום; ואם החוויה חיובית, נוכל להמשיך ואף להמעיט בתקשורת, וכך לחזק את תרופת הנגד לפעילויות חסרות משמעות.
מה אתה מייעץ לאנשים המנוסים ב מדיטציה לגבי הכמות והאורך של הריטריטים?
כמו דברים רבים אחרים, זו אמנות האפשר. לכל אחד תנאים שונים ומשאלות שונות. קארמפה ה-16 המליץ לשהות חודש או חודשיים בשנה ב מדיטציה, והמלצה זו רצויה בהחלט גם כיום.
עם זאת מעוניינים רבים לפצל זמן זה בין קורסי מדיטציה לבין סופי שבוע של מדיטציות. כמתרגלים חילונים עלינו לשקול כיצד לשלב בין התרגול למשפחה, לעבודה ולדרישות אחרות של העולם החיצוני. לכן נמצאים בודהיסטים מוצלחים רבים בדרך היהלום ב"ריטריט סודי", כלומר עובדים עם ההשקפה הטהורה במצבים יומיומיים. אם נחזיק ברמת החותם הכביר ביותר ויותר מצבים בחיים, תוך שאנו ממתנים את הציפיות על-ידי הומור וזיכרון, ייתכן שנחווה פה ושם לרגע את טבע הבודהה של האנשים, ועדיין נחוש מלאי תקווה כשהם עושים דברים חסרי תקווה. על-ידי שמירה על הקשר עם הלאמה, שחנך את החוויה הטהורה הזו, היא תיעשה יותר ויותר קבועה, ואנו נאיר על כולם.
כיצד יודעים אם זוג מתאים לצאת לריטריט יחד? האם חשוב שיתרגלו את אותו התרגול? ומה לגבי קיום יחסי מין במהלך הריטריט?
כמו תמיד במערכות יחסים לא ניתן לקבוע מערכת תקנים חיצונית איתנה. עם זאת חייבת להיות אחדות של מחסה, השקפה ומטרה ולא נטייה לדיונים שהורסים כל ריטריט. אם בני הזוג לא מכירים זה את זה היטב, ואם לא שוררת אהבה אמיתית ביניהם, ייהפך זמן משותף כה רב בסופו של דבר לעינוי, ועדיף יהיה אז למדוט בנפרד. מצד שני, כשיש אהדה אמיתית, השהייה יחד מעשירה, ויהיה זה מלאכותי לא לחלוק את השמחה במשך הלילה. מאחר שלכל הבודהות אותה המהות, וכל מדיטציה מכוונת לתודעתנו-אנו, ניתן לתרגל ברמות שונות, כל עוד אינם קולניים. בדרך היהלום על הלאמות והקווים המזומנים להיות בהרמוניה, ומומלץ לא לדון בתרגולי המדיטציה – אלא אם כן התקבלו מאותו מקור. לכן אם בני הזוג נמצאים על אותה דרך ומתרגלים מדיטציות דומות, תעמיק הברכה שנובעת מהתרגול המשותף את היחסים ביניהם, וכשהתרגולים תואמים, הם יעוררו השראה זה בזה.
אנחנו מאחלים לכם הרים של שמחה וחוויות מלאות משמעות במדיטציות שלכם.
הזמן המוקדש לריטריטים הוא היקר מכול, ועבור רבים – גם הקשה ביותר למציאה.
נצלו אותו היטב!
