מכתבו של לאמה אולה נידהל על מותה של האנה, אשתו

תלמידים וחברים יקרים ברחבי העולם,

האנה עזבה אותנו באופן האצילי ביותר ב-1 באפריל 2007, בשעה 01:43 (שעון מרכז אירופה). לאחר חמישה חודשי מחלה, מהם שלושה בידיעה שזו מחלה סופנית, ביטאו שעותיה האחרונות את מהות חייה.

מוקפת קומץ חברים שטיפלו בה ותחת מינון עצום של מורפיום, היא שבה לגופה ממוות קליני 15 פעמים כדי לראות האם עדיין ניתן לעשות בו שימוש.

מאחר והסרטן הרס את מוחה וריאותיה נפלטו בדימום סמיך, היה ברור כי אין אפשרות כזו ושיכנעתי אותה להרפות.
עם הפהווה שלנו והמשפטים הראשונים של משאלות דווצ'ן, היא שבה למרחב אל-זמנית ויפיפיה.

אף כי אובדנה מהווה קטיעה והפצע עמוק, אני מודה להאנה על התעקשותה הנמרצת שאהיה נוכח לצידה כל הזמן. היא הפיחה בי השראה מאז נפגשנו ב-1951 ביערות צפון קופנהגן, ובמיוחד מאז אוקטובר 2006 ניצלתי כל רגע כדי ללמוד ממנה ככל האפשר. אני מקווה להעביר לכם חלק מכך.

כפי שאתם יכולים לדמיין, הפעילות למען שלמות כולם נמשכת והלוואי ניפגש בקרוב.

שלכם,
לאמה אולה נידהל




נ"ב: מאחר ואנו אלפי בודהיסטים חילוניים מדרך היהלום של הקארמה קאג'יו, ואין לנו כעת מסגרת לארח את כולם, נחגוג את זכרה של האנה כשנציב את עפרה בסטופה בגבעות של המרכז שלנו באירופה. הוד-קדושתו קרמאפה תומך לחלוטין במשאלה זו. כעת המתנה הטובה מכול להאנה היא בכך שתמשיכו בתרגול.