|
מַאִיטְרֶיָה – הבודהה הבא שיופיע בעידן הנוכחי.
מַאִיטְרִיפָּה – היה אחד המורים של מַארְפָּה. מארפה למד ממנו מַהַמוּדְרָה כמו גם מנרופה.
מאלה – מחרוזת עשויה מחרוזים, המשמשת לספירת מנטרות. המנטרות הן ביטוי של היבטי בודהה ברמת הצליל.
בחלק משיטות דרך היהלום סופרים את מספר החזרות, כדי להבטיח תוצאות מסוימות מהמדיטציה.
החרוז הגדול שבסוף המאלה מייצג את החוכמה המזהה ריקות; והחרוז דמוי החרוט שמעליו – את הריקות עצמה. שניהם יחדיו מייצגים ניצחון על כל התנגדות.
מאנדלה (טיבטית: קיל קהור; מילולית: מרכז המעגל) – שדה כוח המופיע מפוטנציאל המרחב. מאנדלה מוארת מתגלה מ-37 התכונות המושלמות של הבודהות והבודהיסטוות.
מַארְפָּה (1012-1097) – "המתרגם הדגול". בשלושה מסעות להודו שיקם מארפה את הבודהיזם בטיבט. מוריו העיקריים היו נַרוֹפָּה ומַאִיטרִיפָּה. הוא היה מחזיק שושלת הקאג'יו הטיבטי הראשון, ושימש מורה של מִילַרֶפָּה. העברות הקאג'יו ליוגים ולחילוניים נקראות לעתים "מארפה קאג'יו".
מגן – קיימים שלושה סוגים: שדות אנרגיה לא מוארים – גִ'יגְטֶנְפִּים – המאמינים ב"עצמי". עדיף להימנע מהם, כי הם עלולים להיות "לקוחות" קשים ביותר. כשהם נשלטים על-ידי יוגים כגורו רינפוצ'ה והקרמאפות, הם הופכים ל-דָמזִיקְפִּים, הנחשבים לחיוביים הודות להבטחה שלא לפגוע ביצורים. על-פי-רוב הם נראים מעט משונים, ובהופכם בהדרגתיות לבודהיסטוות הם מפתחים עין-חוכמה אנכית במרכז מצחם.
המגינים החשובים ביותר הם האצלות מהבודהות: מַהַקַאלִים זכרים ומַהַקַאליוֹת נקבות. צורתם הרמונית, והם ברמת הבּודהִיסַטְוָוה השמינית ומעלה. מרגע לקיחת המחסה הבודהיסטי הם מבטיחים, שכל התנסות תשמש חלק מדרכו של המתַרגֵל להארה.
מָדְיַאמַקָה – (טיבטית: אוּ מָה) הדרך האמצעית. אסכולה פילוסופית, המבוססת על סוטרות הפַּרַגְ'נַפַּרַמִיטָה ודוקטרינות הריקוּת שלהן.
המדיאמקה עוסקת בהתעלות מעל החיוב והשלילה כאחד, ומדגישה את התלות ההדדית שבהיווצרות כל הדברים.
מדיטציה (טיבטית: גום) – המילה "מדיטציה" באה לציין את התרגול עצמו, אך למעשה זהו רק השלב השלישי בתרגול הבודהיסטי. הראשון הוא לקבל לימודים, והשני – לנסות להבינם. בשעת מדיטציה אנו הופכים לניסיון את מה שלמדנו. הבנה נכונה של הדרך הבודהיסטית היא חיונית ביותר כדי להביא ל מדיטציה יעילה.
מדיטציית אור בהיר (טיבטית: אוֹסֶל) – אחת משש ההדרכות של נַרוֹפָּה.
מדיטציית גוף האשליה (טיבטית: גְיוּלוּ) – אחת משש ההדרכות של נרופה.
מדיטציית חום פנימי (טיבטית: טוּמוֹ) – אחת משש ההדרכות של נרופה.
מדיטציית החלימה המודעת (טיבטית: מִילָם) – אחת משש ההדרכות של נרופה.
מדיטציה להעברת התודעה – קו-שדר הפהווה
מקורה של הפהווה, שמלמד לאמה אולה נידהל, במסורת הלוֹנְגצֶ'ן נְיִינְגטִיג של מסורת הנִינְגְמָה בבודהיזם הטיבטי. הלוֹנְגצֶ'ן נְיִינְגטִיג מכילה את הלימודים העמוקים ביותר של המַהָא-אֲטי – השלמות הכבירה.
הלימודים העמוקים ביותר מהא-אטי נקראים "נְיִינגטיג", שפירושו המילולי: צניחת לב. הוראת הלוֹנְגצֶ'ן נְיִינְגטִיג ניתנה על-ידי גורו רינפוצ'ה במנזר סַאמְיָיה. מלך טיבט, טְרִיסונג דֶצֶן, יֶשֶה צוֹגיָיאל, בת-לווייתו הטיבטית העיקרית של גורו רינפוצ'ה, והמלומד הדגול וַאִירוֹקַנָה קיבלו את הלימודים. לאחר מכן הוסתרו גם אלו כטֶורְמות. מאות רבות של שנים מאוחר יותר התגלו לימודים אלו על-ידי ג'יגמה לינגפה, שהיה גלגולו של המלך טריסונג דצן ושל וִימַלַמיטְרָה. לימודים אלה נקראו "לונגצ'ן" על-שמו של לונגצ'ן רַאבְּגָ'ם, מגדולי המלומדים של מסורת הנינגמה ובן זמנו של קרמאפה השלישי רַנגג'וּנג דורג'ה.
בזמנו של הקרמאפה השלישי לא היה איש במסורת הנינגמה בעל נסיון הלימודים המלא הדרוש להעברה הלאה. באותה תקופה החזיק קרמאפה בשדר והבטיח את העברתו הלאה.
מחזיקי קו-שדר הפהווה:
במהלך הסמכות "דוֹלְמָה נַלְג'וֹרְמָה" הגדולות ברוּמְטֶק בשנת 1971 הפגיש קרמאפה ה-16 כמה פעמים בין האנה ואולה נידהל לבין הדְרִיקוּנג לַאמָה אַיָיאנְג טוּלְקוּ. קרמאפה הצהיר כי שיתוף-פעולה זה יהיה שימושי ביותר, כל עוד יתנהל בשדה הכוח שלו.
האנה ואולה נידהל הציעו לתמוך בעבודתו של אייאנג טולקו למען הקאג'יו במחנות הפליטים הסודיים בדרום הודו, והוא הזמינם להתלוות אליו לשם. שם למד אולה נידהל את הפהווה ומאז סייע לאנשים רבים.
בסתיו 1987 לימד לאמה אולה נידהל לראשונה בגרץ שבאוסטריה, את הפהווה ל-130 חברים. באותו זמן נדרשו שבעה ימים לפני שהופיעו הסימנים החיצוניים אצל כולם. כיום נדרשים רק יומיים-שלושה.
לעתים קרובות מגיעים שליש עד מחצית מהמשתתפים לחוויות חזקות כבר בשעת הקראת הטקסט (לוּנג).
אפשר לומר כי שדה הכוח של הפהווה, שהחל ב-1971 לבקשת הקרמאפה, גדל בצורה ניכרת ביותר במערב.
מדיטציית מצב-הביניים (טיבטית: בָּארְדוֹ) – אחת משש ההדרכות של נרופה.
מדיטציית קרמאפה – ראו: גורו יוגה
מַהָא-אֲטִי (טיבטית: דְזוֹגְפָּה צֶ'נְפוֹ) – השלמות הכבירה היא הלימודים המוחלטים של האסכולה הישנה, נִינְגְמָה. במהות ובמטרה היא מקבילה למהמודרה שבהעברת הקאג'יו.
מַהַאסִידְהוֹת – מורי טנטרה הודים דגולים, שנודעו בזכות יכולתם להביא לשינויים בעולם התופעות על-ידי שימוש בכוח רוחני. הם באו מכל שכבות החברה, ופיתחו את האמצעים לתרגול יעיל של הדהרמה על-ידי אנשים עם מגוון רחב של יכולות ונטיות.
מַהַיַאנָה – ראו: הדרך הגדולה
מַהמוּדְרָה (טיבטית: צַ'אגְיָה צֶ'נְפּוֹ) – החותם הכביר של המציאות.
בודהה הבטיח כי זהו הלימוד המוחלט ביותר. הוא נלמד בעיקר בשושלת הקאג'יו, ומביא לניסיון הישיר של התודעה. המהמודרה כוללת בסיס, דרך ומטרה, והיא התמצית של כל הלימודים הבודהיסטיים.
מַהַקַאלָה – ראו: השחור הגדול
מוות – בשעת המוות אנו נכנסים לבּארְדוֹ של המוות דְהַרְמַדַטָה ולידה מחדש. בתחילה מגיע תהליך המיתה עצמה. לאחר מכן מגיע שלב, בו התודעה ממשיכה את זרימתה הרגילה מהחיים הקודמים. לאחר שאנו מבינים שאנו למעשה מתים, מתחיל תהליך של בנייה מחדש, ובהתאם לרגש ששלט אז, נכנסת ה תודעה לאחת משש הרמות של הקיום.
מוֹנְלָם – אירוע זה מתרחש במקומות שונים בימים הראשונים של השנה החדשה (מכיוון שהשנה הטיבטית נמשכת 355 ימים, משתנה ראש השנה בלוח המערבי).
ב-1996 הוא נערך בבּוֹדגַאיָה על-ידי קרמאפה ה-17 טאיה דוֹרְגֶ'ה וקוּנְזִיג שַמָאר רִינְפּוֹצֶ'ה, ומטרתו: לתרגל תוך שאיפה לרווחתם של אחרים. נגרג'וּנָה אומר שאם נערכות פניות שאיפה אלה עם בודהיסטוות נעלים, יש לפניית הסיום עוצמה כה רבה שהיא יכולה לבטל אסונות טבע ולהסיר קארמה שלילית רבה.
המסורת נוסדה בטיבט במאה השמינית. בחלוף המאות הפכו מפגשים אלו ליותר ויותר פופולריים, ויותר מ-50 אלף נזירים השתתפו בהם. במאה ה-13 הציג קרמאפה השלישי את המונלם לשושלת הקאג'יו. כיום נערכות הפניות בהשתתפות נציגים מארבע האסכולות של הבודהיזם הטיבטי יחדיו.
מוסיקה טיבטית – טיבט נמצאת תחת השפעת שלוש תרבויות: הטורקו-מונגולית, הסינית וההודית. מסורתה העתיקה התפתחה בבידוד משאר העולם, כשהיא מועשרת לפעמים על-ידי השפעות מתרבויות אלו.
המוסיקה ממלאת תפקיד חשוב בחיים הטיבטיים. הלאמות אומרים: "הדת היא צליל". שינון המנטרות, הזמרה והנגינה בכלים הם מרכיבים בסיסיים בתפילותיהם. החגיגות כוללות סידורי תפילה וטקסים שונים.
מחזיקי השושלת – ילדי הלב של קרמאפה, הממשיכים בהעברות בין גלגוליו: מחזיק השושלת העיקרי והבכיר הוא קוּנזִיג שַמָאר רִינְפּוֹצֶ'ה.
מחסה (טיבטית: קיאָבּ דרוּ) – הכוונה מחדש לערכים שניתן לבטוח בהם. אנו חוסים במצב הבודהה כמטרה; בדהרמה – הלימודים – כדרך; ובסנגהה – המתַרגלים – כחברים לדרך. אלו מכונים "שלוש אבני-החן".
כדי לתרגל בדרך היהלום יש לחסות גם בשלושת השורשים, המכונים: לאמה, יִידָם ומגן. הם מקור הברכה, ההשראה וההגנה שבדרך.
מִילָם – ראו: מדיטציית החלימה המודעת
מִילַרֶפָּה (1135-1052) – תלמידו העיקרי של מַארְפָּה ומורהו של גַמְפּוֹפָּה. המפורסם ביותר מבין היוגים הטיבטים. החל את הקריירה שלו בהורגו 35 מאויבי משפחתו. הודות לאמונו הבלתי-מעורער במארפה ונכונותו למדוט בתנאים קיצוניים הגשים את הלימודים (דהרמה) בתקופת חיים אחת.
מִיפָּאם צ'וֹדְרוֹפּ גְיַיאמְצוֹ (1792-1742) – שמארפה העשירי. היה אחיו של פַּאנְצֶ'ן לאמה מאסכולת הגֶלוּגְפָּה, והעביר את ילדותו במחוז צַאנְג שבמרכז טיבט.
לתדהמת הוריו גולל רינפוצ'ה הצעיר מעלילות חייו הקודמים ואירועים ידועים שקרו במנזר צוּרְפְּהוּ. קרמאפה ה-13, דוּדוּל דוֹרגֶ'ה, זיהה והכתיר את שמארפה העשירי. הוא קיבל את כל הדרכות השושלת מקרמאפה ומטַאִי סִיטוּ רינפּוֹצ'ה השמיני. לאמות ומלומדים רבים מאסכולות בודהיסטיות אחרות השפיעו על חינוכו.
הוא נסע הרבה ברחבי קְהַם, דְרֶג' ונַאנְגְשֶן, שם לימד והסמיך לאמות, טוּלקוּאים ואוכלוסייה חילונית. הוא ביקר במקומות קדושים רבים במרכז טיבט, כדי למדוט ולהגיש מנחות. לאחר מסעותיו חזר לצוּרפְּהוּ ולקרמאפה.
שנים ספורות לאחר מכן גרמו מחלוקות פנימיות בהייררכיה הרוחנית והפוליטית של טיבט לזמנים חשוכים עבור השמארפה. הדלאי לאמה ה-11 מת, והיורש שנותר לא ראה מעבר לגבולותיהם הצרים של מנזריו שלו. מצב זה הביא לרדיפתו ולכידתו של השמארפה ולהחרמת הכתר האדום. בקנוניה עם הצבא החרימו היורש וחסידיו את כל מנזריו של שמארפה והכריחו אותם להתאחד עם אסכולת הגלוגפה. בצו חוקי נאסר על גלגולו והכתרתו של כל שמארפה עתידי. כך נאלץ שמארפה העשירי לגלות מטיבט שאהב ללא אפשרות לחזור אליה.
למרות המכשולים העצומים האירו נדיבותו וסבלנותו של הבודהיסטווה. הוא בילה את שארית חייו בדאגה לצרכיו הרוחניים של העם בנפאל.
מִיפָּאם צ'וֹקִי וַאנְגְצ'וּק (1584-1630) – הקרמאפה התשיעי זיהה את גלגולו השישי של השמארפה, מיפאם צ'וקי ואנגצ'וק. מקום הולדתו של שמארפה השישי בדְרִיקוּנְג שבמרכז טיבט. עד גיל 16 ידע שמארפה השישי בעל-פה לא פחות מעשרה ספרים על הפַּרַגְ'נַפַּרַמִיטָה, 16 על הוִינַאיָה, חמישה על אֲבִּידְהַרְמָה, שבע מסות על רפואה. כן ידע את שפת הסנסקריט על בּוּרְיָהּ ומגוון מחקרים על האמנויות. הוא ערך את הזַאמוֹ נַאנְג דוּן ופירושיו, ואת התוכן המלא של טנטרת הקַלַצַ'אקְרָה מלימודי דרך היהלום (וַגְ'רַיַאנָה).
שמארפה הצעיר ושופע החיים ביקש לבחון את לימודיו, שרכש לא מכבר, מול מיטב המוחות בארץ. הוא היה למורה מכובד של לימודי הקאג'יו, ועבד ללא ליאות בשלושת תחומי הפעילות המועילה: לימוד, מדיטציה והישגים מעשיים. בהזמנת הקיסר, שדאג להדפסת הקַאנְג'וּר (מכלול לימודי הבודהה) כהוקרה למשאלותיו של מורהו, ביקר בסין. עם שובו לטיבט הכתיר שמארפה את קרמאפה העשירי צ'וֹיְנְג דוֹרְגֶ'ה, היה למורו השורשי של הקרמאפה והעביר לו את הדרכות שושלת הקאג'יו. כשהגיע שמו להודו, הזמינו אותו 25 מהמלומדים הדגולים ביותר ללמד דהרמה בבּוֹדְגַאיָה. הוא לא יכל להיענות להזמנה זו, אך ענה לכל אחד מהם אישית בסנסקריט.
כישורי הדיפלומטיה שלו הצליחו למנוע עימות, כשנראה היה שטיבט מועדת למלחמת אזרחים. הוא ביקש ממנהיגי הארץ לדבוק בעקרונות הבסיסיים של ה דהרמה, ובכך הציל חיים רבים.
מִיפָּאם צ'וֹקִי לוֹדְרוֹ (נולד 1952) – כפי שניבא שמארפה החמישי, התגלגל השמארפה ה-14 כדודנו של קרמאפה ה-16 רַנְגְג'וּנְג רִיגְפֶּה דוֹרְגֶ'ה. זמן רב לפני לידתו היתה ציפייה דרוכה בקהילות הנזירים ללידה מבשרת טובות במשפחת הקרמאפה. קרמאפה שלח לגיסתו גלולות שחורות ושרוך הגנה מיוחד עבור התינוק שעדיין לא נולד, בזמן שאיש לא ידע עדיין שהיא הרה.
בגיל 6, כשראה מרחוק קבוצת לאמות יַאנְגְפַּאצֶ'ן עולה לכיוון מנזר צוּרְפְּהוּ, הכריז בעונג: "הם מהמנזר שלי". דבר זה ראוי לציון, כי שמארפה ניהל את מנזר דֶשֶן יַאנְגְפַּאצֶ'ן בגלגוליו הקודמים. הדבר הביא לפנייה של הלאמות להכרזה רשמית של רינפוצ'ה שלהם, אך מסיבות פוליטיות חשב קרמאפה שזה צעד לא זהיר. בהזמנת אגודת מהאבודהי ההודית עלו לרגל להודו לאמות רבים מטיבט, ובשובם ביקרו הקרמאפה והשמארפה במנזר דֶשֶן יַאנְגְפַּאצֶ'ן. באולם המרכזי היו פסלים של כל גלגולי השמארפה הקודמים. מבלי שעודדוהו, התקרב אליהם הילד וזיהה אותם אחד לאחד. הוא מדד את הכתרים ואמר: "אלו כובעיי". באותו זמן היה רק בן ארבע.
בארבע השנים הבאות המשיכה המציאות הפוליטית בטיבט להתדרדר. קרמאפה ה-16 ושמארפה בן השמונה עזבו את טיבט והתיישבו בסִיקִים שבצפון הודו. ההכתרה נערכה במנזר רוּמטֶק בסיקים ב-1964, ושמארפה נותר במנזר למסלול לימודים אינטנסיבי. הוא קיבל את כל הדרכות שושלת הקאג'יו מקרמאפה, ולמד אמנויות ומדעים, וכן סוטרות וטנטרות מטְרָנְגוֹ רינפוצ'ה.
שמארפה ה-14 ייסד את מכללת קרמאפה הבודהיסטית הבינלאומית ("קיבּי") בניו-דלהי, בעודו מקפיד על מחויבויותיו למנזר. בהתאם לרצונו של קרמאפה ה-16, פועלת כיום קיבי כמכללה להשכלה גבוהה במסורת הבודהיזם. השמארפה חוזה את התחדשותם של הלימודים המהותיים של המַהַמוּדְרָה. שורשי לימודי הקאג'יו משוחזרים, ומסות חשובות של המַהַאסִידְהוֹת נחקרות ונערכות מחדש, ביניהן אוצרות המהמודרה – עבודתו העיקרית של קרמאפה השביעי. מרכז לימודי מהמודרה נמצא כעת בשלבי תכנון, והוא מיועד לשים דגש בלימודי שושלת ה קארמה קאג'יו כדי להבטיח את המשך שימורם.
מִיצ'וֹ דוֹרְגֶ'ה (1554-1507) – קרמאפה השמיני מיצ'ו דורג'ה התיישב מיד עם לידתו במחוז נַגָם צ'וּ שבמזרח טיבט והכריז: "אני הקרמאפה, אני הקרמאפה". אביו ביקש את עצתו של סִיטוּ טַאשִי נַמְגְיָיאל ביחס לבנו המיוחד. נאמר לו שהילד הוא כנראה התגלמותו של הקרמאפה, והוא הונחה לגדלו ולחנכו ככזה. כמעט בו-זמנית טענה משפחת אֲמְדוֹ מקוֹנְגְפּוֹ שבמרכז טיבט שבנם הוא הקרמאפה, וגְיַילְצָאפּ טַאשִי נַמְגְיָיאל נתבקש להשגיח על ילד זה.
בינתיים נלקח הילד הראשון ללוֹ רוְֹנג שבמחוז רִיווּ צֶ'ה, שם התאספו חלק מתלמידיו הקודמים של הקרמאפה, שהיו משוכנעים שהוא התגלמות מורם הקודם. כך החלה תקופה קשה, בה התעקש כל מחנה לתמוך במועמד שלו.
לבסוף ארגן גְיַילְצָאָפ מפגש לשני הילדים כדי לבחון אותם. כנהוג במסורת, התבקש כל אחד לבחור את חפצי הקרמאפה הקודם ממבחר מקרי של חפצים. מיצ'ו דורג'ה הצליח – ויריבו לא. כך הוכרז מיצ'ו דורג'ה כקרמאפה, ומיד הודיע כי יריבו הוא למעשה גלגולו של זוּרְמַאנְג צ'וּנְגְצַאנְג ממנזר זוּרְמַאנְג שבמזרח טיבט.
מיצ'ו דורג'ה קיבל את מלוא לימודי הקאג'יו מטַאשִי פַּאלְג'וֹר, והשלים את לימודיו עם מגוון מורים מוגשמים. הוא כתב מסות רבות וייסד כמה מכללות לנזירים. הוא בחר בשמארפה החמישי, קוּנְצ'וֹק יֶנְלָאק כמחזיק השושלת, והעביר לו את כל העברות הקאג'יו, בהודיעו כי הקרמאפה והשמארפה הם בלתי-נפרדים, ומקורם באותו זרם תודעה.
מֶלוֹנְג דוֹרְגֶ'ה (1243-1303) – נולד כבנו של יוגי. כמתבגר דקלם לעיתים קרובות את תוכני הפְּרַגְ'נַפַּרַמִיטָה, וכך הגיע להבנת האמת המוחלטת ולניסיון בתרגול המדיטציה שלו. הוא ערך כמה עליות לרגל בתנאים הקשים ביותר. בגיל 18 פגש את טְרוּלְשִיק סֶנְגֶה גְיַיאלְפָּה והיה לתלמידו.
אפילו בזמן "התרגולים המקדימים" חווה חיזיון של "תודעת היהלום", שנמשך שישה ימים. בחלומותיו קיבל ברכות רבות ממורי השושלת. למלונג דורג'ה היו חזיונות רבים של היבטי בודהה, והוא למד עם מורים רבים, ביניהם טוֹוַוארֶפָּה בצורפהו. הוא היה בן-זמנו של מורה הקאג'יו אוֹרְגְיֶינְפָּה, אתו למד עשר שנים (אורגיינפה היה המורה השורשי של קרמאפה השלישי, רַנְגְג'וּנְג דוֹרְגֶ'ה).
מַנְג'וּשְרִי – ראו: בודהה-החוכמה-על-אריה
מנטרה (טיבטית: נגָג) – התנודה הטבעית של היבט בודהה. כשמשתמשים בה, הבודהה שם. מהווה חלק חשוב ממדיטציית דרך היהלום.
מעגל כוח – ראו: מאנדלה
מצב האמת (טיבטית: צ'וֹ קוּ;ּ סנסקריט: דְהַרְמַקאיָה) – ההארה הנצחית עצמה, הטבע האמיתי והמודעות הקורנת של התודעה. ראו גם: שלוש הקאיות
מצב החמלה – ראו: טולקו; ראו גם: שלוש הקאיות
מצב השמחה (טיבטית: לוֹנג קוּ; סנסקריט: סַמְבְּהוֹגַקַאיָה) – המשחק החופשי והאושר הספונטני. בתודעה הוא נובע ממצב האמת לעזור לכל בני האנוש בדרכם. ראו: שלוש הקאיות
מרכז בודהה דהרמה – במהלך מתן לימודים במערב, רכש לוֹפּן צֶצ'וּ רינפּוֹצֶ'ה עוד ועוד תלמידים מערביים, המבקרים אותו מעת לעת.
כדי לארח אותם ואת תלמידיו המקומיים, ייסד לופן צ'צ'ו רינפוצ'ה את מרכז הבודהה דהרמה. זהו מקום בו ניתן להתוודע לבודהיזם, והוא מתאים לנזירים ולחילונים כאחד.
משחררת (סנסקריט: טַרָה); משחררת לבנה (טיבטית: דוֹלְקָאר); משחררת ירוקה (טיבטית: דוֹלְמֶה) – התגלמות נשית של חמלת כל הבודהות. היא מגינה מפני סכנות, פחדים וכאב, ומסייעת במציאת בני-זוג.
משחררת ירוקה – ראו: משחררת
משחררת לבנה – ראו: משחררת
|
