ביאורים למונחי בודהיזם המתחילים באות "ל"

דורג'ה ופעמון - סמלים בודהיסטים המייצגים את אחדותם של חמלה וחוכמה, מרחב ואושר

לַאמָה (מילולית: האם הנעלה) – מורה. בדרך היהלום הוא חשוב במיוחד, ובלעדיו אין מפתח להדרכות העמוקות ביותר.

לאמה שורשי – המורה שממנו אנו מקבלים את ההסמכה, ההדרכות וההוראות, המעצבות את ליבת התרגול.

לַאמֶי נַאלְג'וֹר – ראו: מדיטציית קרמאפה

לֶה –ראו: קארמה

לְהָאג טוֹנג (סנסקריט: וִיפַּאסַנָה) – מדיטציה המפתחת תובנה לטבע התודעה. מתוארת לפעמים כמדיטציה אנליטית. זוהי אחת משתי המדיטציות, שניתן למצוא בכל מסורות הבודהיזם. השנייה היא מדיטציה מרגיעה: (טיבטית: שי-נֶי).

לוֹדרוֹ טאֶיה (1899-1813) – ג'מגון קונְגְטְרוּל הראשון – נולד בכפר רַאנְגְיַיאב, במחוז דֶרְגֶ'ה, שבמזרח טיבט. הבודהה בּסַמַדְהִירַאגַ'סוּטְרָה ופַּדְמַסַמְבְּהַאוָוה כאחד ניבאו בטֶורְמוֹת (טקסטים סודיים, שהוסתרו לגילוי מאוחר יותר) את בואו של אדם זה. בודהה תיאר אותו כאדם יוצא דופן שיועיל לרבים. בבוא העת הוא היה למורהו של קרמאפה ה-15 קְהַקְיַיאבּ דורג'ה, והעביר לו את מלוא העברות הקאג'יו.

לוח שנה – לוח השנה הטיבטי מחולק למחזורים גדולים, שאורכם שישים שנה. מחזורים אלה מחולקים אף הם לחמישה מחזורים קטנים בני 12 שנה, וכל שנה נקראת בשם חיה:

1. ארנב, 2. דרקון, 3. נחש, 4. סוס, 5. כבשה, 6. קוף, 7. ציפור, 8. כלב, 9. חזיר, 10. עכבר, 11. שור, 12. נמר.

שנתיים מותאמות עם אחד היסודות:

כך מקבלים שנת דרקון-אדמה, ואחריה שנת סוס-מתכת וכו'. כעבור שישים שנה המחזור נגמר, ושוב חוזרים הצירופים.

לוח השנה הוצג בשנת 1027 והחל בשנת ארנב-אש. המחזור ה-16 הסתיים בשנת 1986 בשנת נמר-אש. אנו חיים אם כן במחזור ה-17.

השנה הטיבטית מבוססת על 12 חודשי הירח, ואורכה 360 יום. מכיוון ש-12 חודשי ירח מורכבים מ- 355 (או 354) יום בלבד, נותרים חמישה (או שישה) ימים בחוץ. כדי להימנע מיום ביש-מזל, יכול תאריך מבשר טובות לבוא פעמיים. כל זה מקשה להפוך תאריך מלוח השנה המערבי ללוח השנה הטיבטי ולהפך.

כדי לא לפגר אחר שנת השמש (365.25 ימים), מיתְוַסֵף כל שלוש שנים חודש. הוא נקבע לפי חישובים מדויקים, וחוזרים עליו פעמיים. בשנת 1997 חזר על עצמו החודש החמישי של שנת שור-אש.

בגלל החודש הנוסף נע ראש השנה הטיבטי (לוֹסָאר) בין פברואר למרס.

החודש מתחיל מהסהר החדש, וירח מלא מופיע אפוא ב-15 לחודש.

לוּנְג – הקראת טקסטים טקסית של דרך היהלום. עצם שמיעת ההברות מעביר את משמעותן. ראו גם: הסמכה.

לוֹנְג קוּ – ראו: מצב השמחה

לוֹנְגְצֶ'ן רָאבְּגָ'ם (1363-1308) – נודע כמלומד הדגול של אסכולת הנִינְגְמָה. כמו הקרמאפה השלישי, נשא גם הוא בתואר "קוּנְקְיֶין" – יודע-כל.

כילד למד את הדהרמה לעומק, ובגיל 19 נכנס ל"שֶדְרָה סַאנְגְפּוּ" המפורסם ורכש שם בקיאות בחוכמה. הוא בחר לתרגל בהרים בבדידות, אחרי שסלד מהתנהגותם המחפירה של כמה מלומדים. שם פגש בקוּמַרַגָ'ה, שנסע עם תלמידיו בתנאים הקשים ביותר מעמק לעמק. הוא התלווה אליהם במשך שנתיים, ובזמן זה קיבל את כל העברות קומרג'ה. לאחר כמה שנות התבודדות, משך אליו יותר ויותר תלמידים – אף שהעביר את מרבית שנות חייו במערות. הוא יצר 250 כתבי דהרמה.

לוֹסָאר – שמו של ראש השנה בלוח השנה הטיבטי.

לוֹפּן צֶצ'וּ רִינְפּוֹצֶ'ה (2003-1918) – נולד בבהוטן. כילד היה לנזיר בפּוּנַקָה דְזוֹנְג, המנזר הגדול ביותר בבּהוּטָן. בגיל 13 עזב את בהוטן ועבר ללמוד ולתרגל בהדרכתו הרוחנית של דודו, דְרוּקְפָּה רינפוצ'ה לאמה שֶרָאבּ דורג'ה, בנפאל. מאוחר יותר שב רינפוצ'ה לבהוטן והשלים את לימודיו. היו לו מורים רבים מאסכולות הקאג'יו, נִינְגְמָה, סַאקְיָיה וגֶלוּג.

ב-1944 פגש בהוד-קדושתו הקרמאפה, רַנגג'וּנג רִיגפֶּה דורג'ה, בבּוּם טַאנְג שבבהוטן, וזה היה לאחד ממוריו החשובים ביותר. ממנו קיבל רינפוצ'ה את מרבית השדרים וההדרכות של שושלת הקאג'יו.

ב-1987 הגיע לראשונה לאירופה בהזמנת תלמידיו המערביים הראשונים וחבריו הדניים הטובים לאמה אוֹלֶה נידְהַל ואשתו האנה. מאז הוא נמצא במסעות רבים ברחבי מערב אירופה ומזרחה, אמריקה הצפונית והדרומית, וכן באוסטרליה, כשהוא נותן לימודים והסמכות אינספור במרכזי הבודהיזם של ה קארמה קאג'יו, שנוסדו על-ידי לאמה אולה נידהל.

רינפוצ'ה ביקר גם במרכזים בודהיסטיים בסין, טיבט, מונגוליה, יפן, קוריאה, תאילנד, טאיוון, סרי-לנקה, הודו והונג-קונג.

העוצמה האדירה של חמלתו הורגשה על-ידי אנשים מכל רקע, והוא הביא תועלת לכל היצורים.