|
ניתן להשוות כל ניסיון מותנה לחלום. העולם החיצוני, הנחווה דרך החושים, נראה מוצק ואמיתי, מורכב מחלקיקים קטנים, שניתן לחלקם עד להיעלמם. הוא מתחלק עם אחרים ללא הרף ומערב את הגוף, הדיבור וה תודעה. מה שאנו חוֹוים בלילה הוא חלום פרטי, המערב בעיקר את תודעתנו.
בודהה השווה את העולם החיצוני והעולם הפנימי לחלום, כי אין בהם דבר שמתמיד. כל התופעות המנטליות והפיסיות מופיעות, משתנות, ואז נעלמות. מצב-רוח, חינוך, השכלה ורקע צובעים את השקפתו. יתרה מכך, אנו חוֹוים רק את התנודות שחושינו מסוגלים לקלוט ולכן לא רואים את הדברים כפי שהם. לדוגמה: אם אנו מאושרים, הכול נראה יפה ונעים; ואם אנו שרויים במצבים אומללים, הכול הופך לקשה ונורא. תפיסתנו נקבעת, אם כן, הן על-ידי תנאים חיצוניים והן על-ידי מצבי תודעה משתנים.
יש חוכמה מסוימת במצב החלימה, מכיוון שאז אנו ערים יותר לטבע הלא-אמיתי של הדברים. הקלות, שבה אנו זוכים במיליון דולר או מפסידים אותו בחלום, או מסוגלים לנוע לכל מקום, מעידה למעשה על חוכמה עמוקה בהבנת טבע תודעתנו.
אם במהלך חלום עולה המודעות שאנו למעשה חולמים, ניתן להפיץ את הבהירות הקורנת לעבר ולעתיד, וכך להגיע ל הארה. בדרך-כלל לא ניתן להחזיק בחוויה זו, והיא נשכחת בהתעוררות; אולם חשוב אם נהיה מסוגלים לשלוט בחלומותינו, אולי נוכל גם לשלוט במותנו. שהייה במהות הבהירה של ה תודעה בשעת תהליך המיתה מציעה את ההזדמנות הטובה ביותר ל הארה. המדיטציות הבודהיסטיות מכוּונות בדיוק לכך: הן מייצרות את הכוח להישאר במהות ה תודעה כמודעות עירומה.
ה בודהיזם התחיל בהודו לפני 2,500 שנה, ותמיד שינה את ביטויו כדי להתאים לצורכי האנשים ולעורר השראה בארצות חדשות. ההודים והטיבטים שונים מאוד, ובעולמנו המערבי שום דבר אקזוטי או נוכרי לא יצמח. מאחר שהלימודים הנעלים ביותר על טבע ה תודעה הם כמו יהלום, שקופים ולא ניתנים להריסה – כך הם גם משקפים את הצבע של כל חברה שבה הם מוצגים. כיום מאמץ ה בודהיזם סגנון, המתאים יותר לתודעות העצמאיות ובעלות ההשכלה של המערב. אין פירוש הדבר כי דבר-מה חדש נוצר או נוסף ללימודים. עם 84 אלף ההדרכות שמהן ניתן לבחור אין זה הכרחי.
הדרך הנזירית של ויתור מושכת פחות את האנשים המודרניים, שכן אלה נוטים לראות בנסיונות המערביים של התנזרות דרך להימנע משפע החיים וכאות לחולשה. השקפה זו אינה מיוחסת לנזירים טיבטים בביקורם. אנשים רואים בגלימות ובפולחנים דרכים לשימור המסורת. בודהה העניק אינספור שיטות להועיל ליצורים, והמסגרת המאוחדת ביותר כיום במערב היא של מתַרגלים חילונים ויוגים.
האירופים ערים מאוד לשטחיות, העלולה לצמוח מעירוב מסורות עם תרבויות שונות. אלו מהם היכולים לבטוח רק במה שניתן לנתח לוגית, והנבוכים מסגנונות חיים אקזוטיים, יכולים להזדהות עם השקיפות והיעילות של התרגול הבודהיסטי, כשהוא מוצג ללא המלכודות התרבותיות. חבל שאנשים מסתפקים בניהיליזם, סמים ו"פוליטיקלי קורקט", כשאינם מוצאים דרך רוחנית שבה יוכלו לבטוח .
כן, כדי לשמר הדרכות, שאין להן משיכה מיידית, מלהיעלם. בטיבט היו שלוש דרכים אפשריות ללכת בדרך הבודהיסטית: יכולת להיות נזיר; לתרגל כאדם חילוני; או להיות יוגי. נזירים ונזירות חיו בנפרד במנזרים, והיתה להם מערכת כללים נוקשה. האנשים החילונים היו בעלי משפחות ומקצועות רגילים, וניסו ליישם את ההדרכות בחיי היומיום. היוגים חיו ללא הגבלה מצד הנורמות החברתיות, לעתים קרובות במערות עם שותפים שונים, ומיקדו את כל חייהם בהתפתחות רוחנית.
מאחר שבארצות מודרניות ומפותחות קיימים אמצעים המאפשרים להחליט על מספר הצאצאים, לא יהיה צורך במנזרים בודהיסטיים גדולים.
הסיבה לכך, שבזמנים קודמים חיו גברים ונשים בנפרד, לא היתה נעוצה בצניעות מופרזת מצד בודהה או בכך שלימודיו עוינים לגוף; אף לא היה קיים הפחד שיורשים עתידיים יריבו על העושר המצטבר, כפי שקרה בכנסייה הקתולית. אלא אנשים לא יכלו להתעלס באהבים מבלי למנוע הבאת ילדים לעולם – דבר שהיה מגביל את הזמן הפנוי ללימוד מדיטציה. מקורם של שבועות הנזירים והנזירות בעצת ה בודהה, ואף כי עשויים הם להיראות מוזרים בנסיבות המודרניות, אי-אפשר להתאימן למצבים חדשים.
במערב, לעומת זאת, התקרבו הקבוצות הנפרדות של יוגים וחילונים. כיום אין זה הכרחי שיוגים יתחרו בנזירים אדומי הגלימה על תמיכת האוכלוסייה היצרנית, ולכן גם אין צורך באביזרים החיצוניים, כמו גלימות לבנות וסגנונות שיער פרועים, שבעבר הבדילו ביניהם.
במבנה החברתי הקיים היום גם אין צורך שהאדם החילוני יקים משפחה גדולה, שתטפל בו בזקנתו. כך הצטמצם המרחק בין שתי הקבוצות, ורבים הם האנשים שהם חילונים בעבודתם – ויוגים בחופשותיהם ובראייתם.
לגבי מחזיקי השושלת, הסיבה היא שבעבר הארגון שנדרש כדי לשמר ולהעביר את לימודים היה מסדר נזירי. כמעט כל הקרמאפות היו נזירים, ומקום מושבם המסורתי היה במנזרים. התגלמות נשית היתה מתקשה להתקבל באווירה זו.
אולם יש גם מחזיקות שושלת רבות, והנה כמה דוגמאות. מטיבט היו מָצִ'יג לָאבּדְרוֹן, שיסדה את שושלת ההעברה "מהמודרת הצ'וד"; מצ'יג דרוֹפָּה גייָאלְמוֹ, שיסדה את תרגול החיים הארוכים של בודהה אַמִיטַאיוּס; גלוֹנגמָה פָּאמוֹ,ֹ שהציגה לראשונה את טקס הצום של נוּנְגְנֶה; ניגוּמָה, שהחלה בשושלת העברה נשית מיוחדת של שש היוגות, שונה מזה של אחיה, נַרוֹפָּה. סוּקְהָסִידְהי, תלמידתו של וירוּפָּה, הידועה בשל "שש הדוקטרינות של סוקהסידהי". ויֶשֶה צוֹגִיאָל המפורסמת, תלמידתו העיקרית של גורו רינפוצ'ה, מחזיקת שושלת שדר הפהווה. כן קיימות שושלות של העברות סודיות בתרגולי איחוד שם הנשים דומיננטיות.
לגבי לאמות נשים, קיימים רמזים כי בעבר היו נשים כה רבות בעלות התפתחות רוחנית מתקדמת, משנוכל לנקוב את שמן היום.
פָּדמָה נוֹרבּוּ רינפוצ'ה, לאמה ממסורת הנינגמה, אמרה כי היה קשה יותר לאתר התגלמות של אשה מהסיבה הבאה: אף כי היוגיות היו מגיעות לאותן רמות תודעה גבוהות כעמיתיהן הגברים, הן היו בעלות טבע עצמאי, ואהבו למדוט במערות לבדן. הן לא אספו אפוא תלמידים רבים כעמיתיהן הגברים באותן רמות תודעה; גם סביר להניח כי אין הן מיוצגות ברשומות ההיסטוריות, מאחר שחיו מחוץ למוסדות הרשמיים.
לאמה אולה נידהל אומר, כי בין התלמידים שהוא שולח ללמד ולנהל את המרכזים יש מספר שווה של נשים וגברים. עקרונית אין לכך הבדל בדרך היהלום: לנשים יש בדיוק אותן יכולות להשיג התקדמות.
הסיבה לכך, שגברים עדיין דומיננטיים בחלק ממוסדות ה בודהיזם המערביים, מקורה בשיירים מתרבות המנזרים בטיבט, ואין לה קשר לדרך היהלום עצמה.
סיבה נוספת היא המבנים ההייררכיים. באופן כללי יש להבדיל ב בודהיזם הטיבטי בין שלוש האסכולות הישנות (קאג'יו, נינגמה, סאקייה). אין הן בנויות בסולם הייררכי, אלא פועלות יותר כמעגל חברים, וכאן הנשים חשובות ביותר. לעומתן אסכולת הגֶלוּגְפָּה המוסרית, השולטת גם בממשלה, מסודרת ומאורגנת היטב בהייררכיה, ובה חברים בעיקר גברים. אף שנראה כי גברים אוהבים לבנות הייררכיות כאלו, אין זה מועיל לנשים לחיות באווירה כזאת, והן פועלות טוב יותר במפגשי מעגלים פתוחים.
נשים גם יכולות להיות חזקות בלי שיצטרכו להוכיח שהן אכן כאלה. אם חוג הגברים והילדים שלהן מתפקד כראוי הן שלוות; אך אם ישמע גבר כי מישהו בעמק הבא טוען שהוא חזק ממנו, הוא יחצה אפילו הר גבוה כדי לבדוק זאת. גברים מוציאים אפוא יותר אנרגיה בתחרות על עמדת שליטה מוחלטת מאשר נשים.
יתר-על-כן, נראה כי נשים מוכנות פחות לעזוב את חייהן הפרטיים ולהקדיש הכול למשהו על-אישי. רבות מהן רוצות גבר ומשפחה, משהו עבור עצמן, ואמהוּת עצמה היא בהחלט ניצחון בהתפתחות האישית. למזלנו יש נשים אינטליגנטיות ובעלות יכולת, המסוגלות לנהל הן את חייהן הפרטיים והמשפחתיים והן את חיי ה דהרמה שלהן.
כן – במיוחד אותם יוגים וחילונים שיש להם ניסיון מעשי. בין אם הסיבה העיקרית ליחסים היא משיכה פיסית, תחושה פנימית שחולקים בתחומי עניין זהים או הזדהות עמוקה – יש הרבה מה ללמוד. אם עובדים בתבונה עם מה שקיים, תתממש צמיחה אנושית שלמה יותר מאי-פעם.
מכיוון שהדבר אפשרי רק באווירה רגועה, חשוב להימנע מציפיות ותחרות ביחסים. לתמיכה הדדית משמעות רבה, והיא מתרחשת במיטבה כשחושבים "אנחנו" – ולא "אני", "היא" או "הוא".
אף כי בדרך-כלל יחלקו בני-זוג כמה עליות ומורדות, יהיו האושר והסבל תלויים בעיקר בהשקפתו של כל אחד. לכן אם לאחד מבני-הזוג יש איכות מיוחדת, הוא יכול להחליט לחלק את השפע.
כדי להימנע מאובדן פתיחות זו חשוב להיות מודעים לכך שגברים נוטים להפריד הישרדות מעונג – בעוד נשים מתייחסות לחיים כשלמות. גברים עשויים להיות נוקשים בשעת העבודה, ולשכוח לשנות את הטון כשנשים בסביבה. לעומת זאת, בלילה הכול נשכח, והם מתמקדים באהבה ועונג; אולם אם לא נהגו באשה יפֶה במשך היום, היא פשוט לא "תניב חמימות" בלילה. מאחר שלשני המינים עור דק בשטח זה, יש הביא זאת בחשבון.
נשים ללא ילדים או שלהן מספר קטן של ילדים צריכות להימנע מהדחף לחנך את הגברים שלהן; וגברים הרואים בנשים נכס, צריכים לשמוח בנשים מתפתחות. בשני המקרים הניסיון לשלוט זה בזה הוא בזבוז זמן כואב.
שני הצדדים צריכים לדעת כי כל רגע עלול להיות האחרון, ולהיות מודעים לכך שבן-זוג, האוהב מתוך שפע וביטחון, הרבה יותר מלהיב ממי שעושה זאת מתוך פחד, בדידות וניסיון להימנע מצרות.
אחלו לאחרים אושר; הם רוצים בכך כמו כולם. ההזדמנות לעשות, לומר או לחשוב טוב, שלא נוצלה היום, עלולה לא לחזור עוד לעולם.
זוהי שאלה של מוטיבציה. אי-אפשר לחיות פיסית מבלי לפגוע באחרים. אפילו כדי להכין כוס תה צריך היה קודם לחרוש את האדמה, וחיות קטנות רבות מתו כתוצאה מכך. אם אתם באמת חושבים שפחות חיות ימותו אם לא תאכלו בשר, זה נפלא.
מה שאמר ה בודהה על אכילת בשר מעניין מאוד. הוא הורה לאכול מה שאתם יכולים להרשות לעצמכם בלי להפוך את העניין לבעיה – אך לא להרשות שחיות יומתו באופן ישיר עבורכם. מנקודת ההשקפה הבודהיסטית, הסיבה העיקרית להרג היא הקשר הקארמי השלילי בין החיה לקַצָב. קארמה זו היתה מבשילה במוקדם או במאוחר, גם אילולא הייתם בסביבה כדי לאכול את הסטייקים שנוצרו במפגש שלילי זה. ה קארמה מסתובבת בין העגל לקַצָב: הקַצָב בהתגלמות זו יהיה העגל בהתגלמות הבאה. הנקודה היא לא לערב את עצמכם בכך.
מה שניתן לעשות הוא לומר מנטרה כמו "אוֹם מאָּני פֶּמֶה הוּנג" ולנשוף על הבשר. אם הוא בן יותר משבעה שבועות (כלומר בקירור), אין עוד קשר בין הגוף לתודעת החיה. בתחום שבעת השבועות ממותה עדיין נוכחת תודעת החיה וחשה כי אתם אומרים מנטרות וידידותיים כלפיה, ודבר זה יכול לעזור רבות בהתגלמותה הבאה של החיה.
לכולם יש טבע-ה בודהה ואיכויות ה בודהה, שמהן תוכלו ללמוד. נסו, אם כן, למצוא משהו מעניין בכל אחד. אם הדבר קשה, נסו למצוא בהם משהו שמוצא חן בעיניכם, ואם לא הצלחתם, הודו להם על השיעור בסבלנות. אם אין זה אפשרי, חשבו על כך שאתם צריכים לבלות רק דקות או שעות ספורות במחיצתם – בעוד שהם צריכים להיות עם עצמם 24 שעות בכל יום. אם אתם עדיין חוֹוים קשיים אִתָם, נסו להימנע מהם, ואחלו להם את הטוב ביותר הרחק מכם.
קיימות שלוש אנלוגיות לגבי הדרך שבה מתייחס בודהיסטווה לאחרים: המלך, המחזק את עצמו, ואז יכול להועיל ליצורים רבים; מוביל דוברה, המגיע עם הנוסעים שלו לגדה השנייה; ורועה, המטפל בכולם בטרם יחשוב על עצמו.
בעוד שטווח ההשפעה של המלך הוא הגדול ביותר, יתפתח הרועה במהירות הגדולה ביותר, כי הוא מתמקד באחרים ושוכח מעצמו.
כעס הוא סוג המותרות היחיד שאיננו יכולים להרשות לעצמנו. רשמים חיוביים, שנאגרו במשך תקופות חיים, הן ההון של ה תודעה והמקור היחיד לאושר מתמשך; אך הם עלולים להתכלות בן-רגע בהתקפות חימה חמה או קרה. בודהה אמר כי ההימנעות מכעס היא המשימה הקשה ביותר – אך גם הגלימה היפה ביותר ללבישה, וסיפק אמצעים רבים להשגת יעד זה.
שיטה יעילה היא להיות ער לטבע החולף והמותנה של כל חוויה, ולידיעה כי המצב הקשה ישתנה וכעסנו יחלוף. דרך יעילה אחרת היא לזכור את הסיבה והתוצאה. אם אויב מתגרה בנו, עלינו לדעת כי הוא יוצר קארמה שלילית לעצמו, שבוודאי תחזור אליו. במקום להפוך מעורבים וליצור יותר שליליוּת, אנו יכולים לחוש אהדה כלפיו. אפשר גם להשתמש במנטרות, שיאפשרו לרגשות לא רצויים לחלוף, מבלי להתיר להן לחזק הרגלים שליליים. כשאנו פשוט מודעים לרגש – אך לא פועלים על-פיו – איננו נותנים לו אנרגיה, והוא יחזור בתדירות נמוכה יותר, עד שייעלם.
נסיוב יעיל לכעס הוא הסבלנות – תכונה שבהחלט נחוצה לעבודה עם ה תודעה. ללא אויבים או מצבים קשים לא תהיה לנו הזדמנות לטפח סבלנות, ובלעדיה אין הארה. לכן צריך לנסות להכיר תודה למצבים אלו. הגבה בלי כעס לכל מה שמופיע תשחרר את החוכמה האל-זמנית של הגוף, הדיבור וה תודעה. |
