סיפור חייו של בודהה
|
|
הרשמה לרשימת תפוצה
דוא"ל שלך:
לידה וחיים בחצר המלךהכרת חייו של בודהה עוזרת לנו להבין את תורתו. זמן קצר לאחר לידתו ניבאו שלושה יוגים להוריו את עתידו: "תינוק זה יחיד במינו, הוא ישיג את כל מה שישאף אליו. אם לא יכיר את סבל העולם, יכבוש כמלך חזק את כל הממלכות השכנות וימלא את ציפיותכם; אבל אם יכיר מקרוב את הסבל הקיים בעולם, יוותר על כל כיבושיו, ובמקום זאת יביא לעולם תגליות וממדים חדשים לגבי היכולות האנושיות". אכזבה וחיפושבמשך השנים פונו בעוד מועד כל הרחובות, שבהם עבר ה בודהה העתידי, מכל מראות של סבל. לכן פגש בסבל לראשונה כה מאוחר, עת ראה בתוך שלושה ימים עוקבים, בזה אחר זה, אדם חולה, אדם זקן ואדם מת. אז הבין לפתע, כי הסבל הוא מנת חלקו של כל יצור חי, ומשמעות זו נספגה בכל הווייתו. בחוזרו לארמון עבר עליו לילה קשה, כי לא מצא רעיון כלשהו, שעליו יוכל להסתמך במחשבותיו. תהילה, שמחה, רכוש – הכל יחלוף. מבחוץ, כמו גם מבפנים, ראה רק דברים בני-חלוף; שום דבר לא היה אמיתי וממשי. ביום שלאחר מכן עבר על-פני יוגי, שישב במדיטציה עמוקה. כאשר ראה אותו, ידע בודהה שמצא מחסה אמיתי, כי אדם זה יודע משהו נצחי. הוא חווה לא רק את הרגשות והמחשבות מבפנים, אלא גם את התנאים והעולם מבחוץ. מצבו של היוגי עורר בבודהה הבנה לריקות: המרחב הפתוח, היודע-כול, הבהירות הקורנת שלו, החופשיות המאפשרת לכול לקרות, והאהבה חסרת-הגבולות המאחדת-כול. כהרף-עין הבין הנסיך, שהאמת המוחלטת שחיפש, אינה אלא התודעה עצמה – מודעות בסיסית, בלתי-משתנה, איננה תלויה בזמן. באותה תקופה לא היתה ידועה דרך ההתפתחות הרוחנית המהירה, כגון מהמודרה או צ'אג-צ'ן (את אלה יכול ה בודהה להראות רק לאחר ה הארה שלו); איש לא הכיר דרך, שכלולים בה כל מצבי החיים: צחצוח שיניים, אהבה, שינה, אכילה וכו' – כל דבר המשמש להתקדמות בדרך הרוחנית. מכיוון שכך, נאלץ הנסיך לבחור בדרך הפרישות, שכן רצה לצמצם את כמות הרשמים שהגיעו לתודעתו. הוא עזב אפוא את חייו הסוערים החצר המלך, ונעלם הגבעות וביערות של צפון הודו. מטרתו עכשיו: הכרת טבעה של ה תודעה. הרצון להגיע להארה, למען כולם, בער בבודהה בעוצמה רבה, הוא בדק כל רעיון ודרך אפשרית עד תומה. שש השנים הבאות שעברו עליו היו קשות. לדוגמה: כאשר בדק את הטענה שהגוף רע, הרעיב עצמו עד לסף המוות.החלשת החושים והרשמים, הנקלטים דרכם, היתה אמורה להגביר את בהירות תודעתו, אך במקום זאת גילה שבמצבו הירוד אינו יכול להועיל לא לאחרים ולא לעצמו. כמסקנה החל שוב לאכול ושמר על גופו במצב תקין. הוא למד אצל טובי המורים בתקופתו – אותן אסכולות חשיבה הידועות לנו גם כיום – ועד מהרה עלה על מוריו; אבל כל זאת לא הביא אותו אל מטרתו: המורים ידעו רבות על המתרחש ב תודעה – אך לא ידעו דבר על ה תודעה עצמה. בסופו של דבר לא מצא בודהה משהו קבוע, שעליו יוכל לסמוך. התנאים בצפון הודובזמנו של בודהה, נמצאה הודו במצב של פתיחות רוחנית יוצאת דופן – בדומה למצב ביוון העתיקה, תקופת הרנסנס או "שנות השישים". אומנם בשנות השישים הללו הלכו רבים וטובים לאיבוד עקב תוצאות השימוש בסמים, אבל לנכונות לתקוף את החומרנות היתה משמעות עליונה. האנשים היו פתוחים לשינויים, ורצו לפעול לטובת הכלל. הם היו אידיאליסטים, האמינו בטוב שבאדם, ונמנעו מלהיות סנובים. האווירה סביב ה בודהה היתה צנועה יותר מאשר בזמננו, אבל רבים מתלמידיו היו מודעים יותר להשקפת העולם ולבהירות ה תודעה. מטריאליזם, ניהיליזם, אידיאליזם, טרנסצנדנטליזם – תורות אלה היו ידועות כבר אז ומוכרות לאנשים, שקיוו כי ישפיעו לטובה על חיי היומיום שלהם. כאשר פילוסופיה דואלית כלשהי חודרת לכל שטחי החיים, נפגע החופש קשות. בכל מקום, שבו צברה תופעה כזאת כוח והתפשטה, היתה התוצאה שריפת מכשפות, קומוניזם, נאציזם וכו'. לעומת זאת בלתי-דואלית, כמו ה בודהיזם, לחלוטין אינה מסוכנת. במקום שבו ה בודהיזם היא הדת העיקרית, אין סכנה לחופש האישי. קיימות ב בודהיזם כמה שיטות, והאנשים השונים יכולים לבחור מהן באופן חופשי, ללא לחץ חברתי ולעולם בלי דרבון על-ידי פחד. כאשר הופיע ה בודהיזם, היו קיימים אמצעי הגנה כנגד ניצול לרעה של כוחות רוחניים שכאלה, והתורות עצמן היו נבדקות בדקדקנות רבה. כל הצעה היתה עומדת לוויכוח ספקני וקפדני, והיה עליה להימצא מעל משאלות אישיות ולהופיע כאמת נצחית. על-מנת להתקבל כתורה מוסמכת, היה עליה לכלול בתוכה השקפה מסודרת, מטרה מוגדרת ושיטות תרגול להשגת מטרה זו. המורים היו זהירים ביותר בהצגת תורות חצי שלמות, וההגינות הרוחנית דרשה, שהמפסיד בוויכוח כזה נהיה באופן אוטומטי תלמידו של המנצח. הארה והתחלת ההוראהלאחר שש שנים מחוץ לארמון, במישורי צפון הודו שהיו עדיין נעימים למחיה, הלך בודהה למקום שנקרא בודגאיה – ביום כפר מלא מקדשים של הארצות הבודהיסטיות השונות וקבצנים הודים. בודגאיה נמצאת בשני שלישים של הדרך בין ניו-דלהי לכלכותה, במדינת ביהר (כיום סובל האזור במיוחד מעוני ועודף אוכלוסין). בהגיעו לשם התעוררו בו ההבטחות והנדרים שלקח על עצמו במשך חיים רבים לפני-כן. הוא התיישב אפוא מתחת לעץ פיקוס, נחוש בדעתו לשהות במדיטציה, עד שיהיה מסוגל להביא תועלת לכל היצורים. לאחר שישה ימים ולילות, בבוקר השביעי, השיג את ה הארה. יום זה היה גם יום הולדתו ה-35, ו-45 שנים לאחר מכן – יום מותו. בבוקר זה של ירח מלא נמוגו הערפילים האחרונים, שעוד טשטשו את בהירות תודעתו המלאה. כל הרעיונות בדבר ההבדל בין חלל לאנרגיה, שהיו בתוכו ומסביבו נעלמו, והוא נהיה מודעות יודעת-כול ואל-זמנית. האמת הכללית, מקיפת הכול באה לידי ביטוי כאיחוד כל הבודהות של העבר ההווה והעתיד, שנתנו לו את ברכתם. הם ריכזו את כל חוכמתם המושלמת לצורה סָרְוַה בודהה דאקיני – בודהה נקבית לבנה – ובאיחוד שלה עם ה בודהה התאחדו האנרגיות הנקביות והזכריות למושלמות אחת, ועמן כל הניגודים האחרים. דרך כל אטום ידע בודהה והיה הכול. בשלושת השבועות שלאחר מכן נשאר בודהה יושב מתחת לעץ – על-מנת להתאושש מהסערה האנרגטית של חוויית ה הארה. בזמן זה באו אליו הרבה "אלים" כדי לקבל את ברכתו ולקחת אצלו מחסה. את השיעור הראשון לבני-אדם נתן בודהה שבעה שבועות לאחר ה הארה, בסרנאט. מקום זה שוכן 11 קילומטרים מוראנאסי – העיר המקודשת למאמיני דת ההינדו, שם שורפים את מתיהם וזורקים את השאריות לנהר הקדוש, הגנגס. העלייה לרגל כוללת גם רחצה הנהר הקדוש, שעל גדותיו בנויה העיר, וכן שתיית מימיו. חמישה מחפשי דרך באו אליו לשם, הם לא היו תלמידים מבריקים, אלא לכאורה "קדושים". לא קורנים ומלאי עוצמה, אלא כועסים וממורמרים. הם היו מאותם לקוחות חסרי-הומור, שכיום שולחים בהקדם למקום אחר... מטרתם העיקרית היתה שחרור עצמם מסבל. בתקופת הסיגופים היער הרשים אותם בודהה מאוד, אך לאחר שהחליט שוב לאכול ולאושש את גופו, התאכזבו ממנו ועזבו אותו. |
