ב-11 ליוני 2014 המורה האהוב שלנו, קונזיג שמאר רינפוצ'ה מיפאם צ'וקיי לודרו ה-14, הלך לעולמו בסביבה האהובה שלו של רנצ'ן אולם, גרמניה, בנוכחותם של משפחתו וכמה מתלמידיו הקרובים. האובדן הפתאומי הוא עמוק ובעל השפעות מרחיקות לכת עבור העולם, הבודהיזם בפרט, ובמיוחד עבור תלמידיו.

בהיררכיה הרוחנית של מסורת הקארמה קאג'יו, השמארפה הוא שני רק לגייאלווה קרמאפה. הוא נביעה של אמיטבהה, בודהה אור ללא גבול: דוגמא חיה להופעתו של אמיטבהה בעולמנו בדמות מהה-בודהיסטווה. התואר הטיבטי של שמאר פירושו "הלאמה של הכתר האדום", שקיבל את שמו מהעתק של הכתר של קרמאפה שהאחרון העניק לשמארפה. ההתגלמויות החוזרות ונשנות של השמארפות ידועות גם כ-"קרמאפות הכובעים האדומים". הקרמאפה הרביעי הצהיר בפני השמארפה השני:

"אתה ההתגלמות האחת, בזמן שאני הוא האחרת. לכן, האחריות לשימור ההמשכיות של לימודי שושלת הקארמה קאגיו נחה עליך באופן שווה לכך שהיא נחה עלי."

בסוטרת בהדרהקאלפה, בודהה שקיאמוני התנבא: "בעתיד, יבוא מהה-בודהיסטווה עם כתר אדום בצבע אבן האודם ויוביל את ההמון הסובל אל מעבר לבלבול ולאומללות החוזרים ונשנים." בשמארפה, הנבואה של הבודהה התגשמה. פעילות השמארפות כקו התגלמות חוזר ונשנה הייתה ועודנה שימור מכלול מורשת הבודהה, ובמיוחד הלימודים שהגיעו מהמהה-סידהות ההודים הגדולים ומהמסטרים הטיבטים. במשך דורות בשושלת הקאגיו, הקרמאפות והשמארפות זיהו האחד את השני, כשהיחסים ביניהם הם של מורה ותלמיד.

השמארפה ה-14 נולד ב-27 לאוקטובר, 1952 בממלכת דרג'ה במזרח טיבט. ב-1956 נסע עם אחיו ג'יגמה רינפוצ'ה למנזר טסורפהו, מקום מושבם העיקרי של הקרמאפות שמה שהו שנתיים. בקיץ 1956 כשהוא בן ארבע שנים, חשף את זהותו כשמארפה כשזיהה נזירים זקנים ממנזר יונגפוצ'ן, המושב המסורתי של השמארפות.  מאוחר יותר באותה השנה, הקרמאפה ה-16 ופמלייתו כולל שמאר רינפוצ'ה  וג'יגמה רינפוצ'ה, נסעו לבודגאיה, הודו על מנת להשתתף בחגיגות הג'איינתי ה-2500 אליהם הוזמנו.

אחרי מסע של כמה חודשים בהודו ונפאל, הם חזרו לטיבט כשבדרך ביקרו במנזר ינגפוצ'ן. זו הייתה הפעם הראשונה בחייו אלו ששמאר רינפוצ'ה ביקר במקום. המנזר עבר לרשות מסדר הגלוגפה בזמן הנידוי של הממשלה הטיבטית על מוסדות השמארפות. הפסלים של ההתגלמויות הקודמות של השמארפות נשארו, אבל מספרים שהכובעים האדומים שלהם הוחלפו בצהובים. כשהוא מצביע על הפסל, שמאר רינפוצ'ה הצעיר קרא "זה אני" והניח על ראשו כובע אדום שנח בחיקו של אחד הפסלים. בתקופה מאוחרת יותר בחייו, שמאר רינפוצ'ה ייסד מחדש את ינגפוצ'ן כמנזר של הקארמה קאגיו, בעקבות משאלותיהם החזקות של נזירי הגלוגפה שגרו במקום, לכך שהמנזר יחזור לחיק הקארמה קאגיו.